האשל 94

הרצליה

בשיתוף מיכאל קוגן

ממוקם באחת משכונות היוקרה במרכז הארץ מנסה הבית ברחוב האשל להצטנע. לייצר מקום בו בעלי הבית יוכלו להרגיש בנח, להרגע. זהו לא חלום רגעי או פנטזיה, אלה היום יומי והבנאלי. משחק עדין בקנה מידה שישאיר אינטימי את הגרנדיוזי.

שתי קופסאות היושבות זו על זו בהסטה הן כל המעשה האדריכלי. החלטה פשוטה שפתרה את נושאי ההתמקמות, הכיוונים, האקלים, התנועה, הטקטוניות והפרוגרמה.

הקופסא התחתונה יוצרת חיץ בין הרחוב לחצר הפנימית. הקופסה העליונה מרחפת מעליה, ממסגרת תחתיה את החללים הציבורים, מאפשרת להם להיות פתוחים לגמרי אל החוץ, כשהיא מביטה דרומה ומצלה על עצמה.

החלטות טואליות לא הותירו מקום לסימני שאלה. בכל פאה של קופסא נגרע פתח אחד, שנסגר במערכת מורכבת של תריסי עץ, מרפררים לתריסי העץ ה'ערביים' בפרשנות חדשה.

ניחוחות התבנית המקורית, הפגמים הקטנים ועקבות הזמן הם שהובילו לבחירתו של הבטון כחומר הגמר העיקרי, חם וכנה. עם זאת, הכנות והפשטות שהבית משדר הן בדיוק ההפך מכך. עבודות טפסנות מורכבות, פרטים מדויקים ואפס מקום לטעויות הופכים את הבטון לחומר המחושב ביותר.

הגיון שהוא כח היצירה, טוטליות וצמצום המובילים להרמוניה,  אלו המרכיבים העקיריים של הבית שאנו רואים בהם את אבני הדרך של ארכיטקטורה מוצלחת.